.1
פסיכומטרי? ארבע פעמים. כמה קיבלתי? תחשבו לבד. שיפרתי אותו בתשעים נקודות, התחלתי משבע מאות ואחד. לא הייתה לי אז ברירה אלא לחתור לקצה העקומה, רציתי רק לעלות כדוקטור איסרליש לבמה. פעם כשהייתי צריכה לדעת מי אני המספר היה ממקד אותי ועוזר. היום להיפך- אני שמה לי מוסיקה, היא עוזרת לי להתפזר ולהיזכר.
נזכרתי בזה, בגלל ראיון לפקולטה, בתל אביב מול ארבעה רופאים. יצאתי ממנו בוכה. לא משהו דרמטי, שומעים? פשוט היה שם אחד, ששאל אותי: "ואם לא תתקבלי? יש מקצוע אחר? שמעיף לך את המוח?" (בניסוח יותר חיוור) חשבתי לרגע ועניתי: "האמת ש… אולי משחק. לשיר בקטנה במחזות זמר, אולי אפילו להצליח בענק". ובדיוק כשחשבתי שהם בטח חושבים: "יו! איזה יופי של תשובה מפתיעה!" הוא אמר: "אם ככה? את לא צריכה להיות רופאה. רק רפואה צריכה להיות בלב שלך, החלום היחיד, הריבון". וזה כל מה שאני זוכרת דוקטור, איך החזקתי בפנים גלון מים מלוחים של עלבון.
למה זה היה טוב? לא יודעת. התקבלתי. אולי הוא רק רצה לראות, שעל בימת חיי כרופאה, אדע להחזיק ת'דמעות. שנים תהיתי- אולי הוא צדק? עובדה. עזבתי, מבחירתי השלמה המוחלטת. (וזכיתי ללמוד לצד נשמות להתפאר, אפילו שאחת בכלל רצתה להיות שופטת).
2. ושוב אני נזכרת למה נזכרתי בעלבון הראיון. זה בגלל האינסטגרם שלי. והארות ששומעת בזמן האחרון. "את צריכה להתמקד" "מה בדיוק את עושה? לא ברור מה את מוכרת?" "לא כדאי לשים בפיד הראשי, תמונה כזאתי… נו… מכוערת".
ומה שאומרות לי, מגיע מלב ועיניים טובות. נשבעת. מאנשי ונשות מקצוע, שמבינות יותר ממני ב'אלגוריתם של השגעת. הן הכי רוצות שאצליח, שאקבל חשיפה, שכולן יכירו את ההגדה שלי, בבת עיני היפה. אבל אני? יודעת אותי קצת ובשנים האחרונות מנסה להתקרב. לכל החלקים, החלומות והשברים שחיים אצלי בלב. ואני לא יכולה ולא מוכנה, להתפשר ולהתמקד רק בחלק אחד. מעדיפה 791 ציפורים מעופפות, על ציפור אחת אחוזה חזק ביד.
3. ובסרט הולוודי, אותו רופא מהראיון עוקב אחרי באינסטגרם ממש מיומי הראשון. הוא מחכה ל"סימן מהרדיו" מכין לחמניות וקולע אחת לחלה, הוא התחיל לשמוע רביד ולא מפספס הזדמנות להביע משאלה. הוא מזמין הגדות ברגע שעולה עונת פסח חדשה ואני מקדשת על ההגדה שלו הקדשה: "אני סולחת על איך שהגבת, על שהשארת אותי המומה, ותודה ששאלת, בזכותך לראשונה גיליתי
שיש בי הרבה דמויות לעלות איתן על במה״.
