רק במסיבת סיום של הגנגה* היא פתאום מילמלה: "איזה מזל שנשארתי". מה? "איזה מזל שנשארתי" "מה? מה? מה?" ואז היא סיפרה איך נחרדה בפעם הראשונה שבאה. וכמעט לא חזרה. "יושבות שם, על המחצלת, יחפות. ילדים אוכלים אחד מהצלחת של השניה. ילדות מחליפות בקבוקים". היא חזרה הביתה מזועזעת. (נכון? אני מתארת נכון ?) ממש הייתה צריכה להכריח את עצמה להגיע ליום הגנגה הבא. היא שיכנעה את עצמה כל פעם שזה טוב לבת המתוקה שלה. נחרדה קצת מבפנים, התלבשה יפה יפה - ובאה. ובאה. ובאה. ככה פעמיים בשבוע במשך שנה. לא לקח הרבה זמן עד שנוכחנו לתחביב והכישרון המטורף שלה. היא. התאימה. את. הלבוש. שלה. לזה. של. הפעוטה. שלה. כל. יום. מגיעות, זוהרות. מהפנטות אותנו. אמא ובת. זריקת צבע תואם, אקססורי קטן, דוגמא מאותו עולם עיצובי. בהתחלה קיבלנו את זה כמו מופע מהחלל החיצון. אבל עם הזמן, התחולל משהו פשוט מדהים! כולנו נדבקנו. בהקדשה לעצמנו. דרך לבוש.
זה התחיל כמשהו חיצוני מאוד. אולי אפילו קצת כבדיחה. אימהות מתוקות התחילו להתאים קצת בגדים עם הבנות והבנים שלהן. פה צבע תואם... כאן פסים אצלו וגם אצלה. "תראי! מה את אומרת? התאמתי!" והיא הייתה מאושרת איתנו. וככה לאט לאט, זה ניצנץ עמוק עמוק פנימה. הפכנו את חברבורותינו, מגנגה ג' גמדים, לגנגה ג' גורג'ס. השינוי נשאר איתי גם היום. שנתיים אחרי המפגש המאיר הזה, של אמא אחת עם סטייל מטורף, ומרחב הגנגה הבוצי. פעם הייתי עומדת מול הארון עם משהו שבחרתי ללבוש, ומרגישה ש"זה לא יפה" ונשארת עם הבגדים האלו בכל זאת. מה 'כפת לי. זה רק הבגדים. העיקר שנוח. היום, אני בוחרת משהו אחר. מהלב. כי "זה לא יפה" זה פשוט סימן ל "לא מאמא, זאת לא האנרגיה שאת צריכה לבוקר הזה... תדייקי באהבה!"
הבהרה חשובה חשובה חשובה מאוד!!!!!! שלא תבינו אותי לא נכון!!!!! אף לא לרגע קט! אם תסתכלו על הלבוש שלי באופן אובייקטיבי, לא הכרח תראו בו יופי גדול, או השקעה מרהיבה. אבל! אני בוחרת כל פריט שאני לובשת. לוקחת רק מה שמהדהד מתאים. מסרבת למה שהוא לא "בול". ה"סטייל" הזה משתנה מיום ליום, (עם נאמנות מיוחדת כפכפי מוזס זהב מנצנץ וגרביים). אני מתלבשת בסטייל של הלב, והבגדים שאני בוחרת - תומכים בי. מרימים לי, מארגנים אותי, מצחיקים אותי, נוחים לי, מזקיפים לי קומה. בימים מיוחדים אני שולחת לה תמונה, שתראה רגע מה אני לובשת. (אני מוכנה להתערב שאני לא היחידה מנשות גנגה ג' שעושה את זה). האשה המוארת הזו שינתה את כל ההתייחסות שלי לבגדים, לגוף שלי ומה שביניהם. אני קדה קידת תודה בפניה ובפני כל אימהות, ילדי וילדות גנגה ג' שאני אוהבת כל כך, שאיפשרו לקסם הזה לקרות. בזכותכן היא נשארה. ואיזה מזל שנשארת מאמי. כהנת הסטייל. נעמה של דר.
נעמה צדיקה. גוש של זהב. קוורץ ויהלומים. כשהיא קנתה את ההגדה בשנה שעברה, חיכיתי לשמוע מה היא אומרת. **הערת המחברת: אני משכתבת ומוחקת את עשרות הניסיונות שלי להגדיר את נעמה מבחינה ה"דתיות" שלה. אז אני מניחה לזה. אולי זה בכלל לא משנה. אבל חיכיתי בהתרגשות מיוחדת לשמוע איך הגדה אלטרנטיבית מתקבלת אצל מי שנטועה חזק באדמת ההגדה המסורתית**.
נעמה אספה ממני את ההגדה ביום הבחירות רגע לפני שעלתה עם המשפחה לגולן. היא כתבה לי מהדרך את אחת ההודעות המרגשות שקיבלתי בחיי. אני שומרת את רובה בינינו. אבל אקח ממנה את המשפט שמלווה אותי מאז: "את מקדשת את הקודש". אלו המילים היפות ביותר שמישהי אי פעם אמרה על ההגדה שלי. היא הגדירה במילים את המהות של "והגדת לבנך ולבתך".
הקדשה.
קריאה משותפת וחיבור עם הבנים והבנות שלנו. לפני ליל הסדר, במהלכו, אחריו... זה בכלל לא משנה. זו פשוט עוד דרך להעביר את הסיפור הלאה. שכן: "כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח". היא אפשרות לזכות ברגעי נוכחות מרגשים עם הילדות והילדים שלנו. להתמסר לסיפור המסע מעבדות לחירות, לעבור דרך עונות השנה המתחלפות, לשיר יחד! לצבוע לגזור ולקפל, לשאול, לחשוב ולחלום. לקדש את החג.
בבוקר ערב חג הפסח בשנה שעברה, אחרי שפיזרתי לעולם אלפי הגדות בחודש אחד של טירוף, יצאתי לבד מהבית את המול הסמוך. נכנסתי לחנות בגדים שתמיד קרצה לי, וקניתי לעצמי שתי שמלות (אחת התבררה בסוף כסוג של עליונית/ קימונו. נו... כזאת אני... מבינה טוב בסטייל. והמוכרת? למה לא אמרה מילה? נו מילא. אני לובשת את הדבר היפה הזה די הרבה). אבל אחזור לעניין: אני קניתי. שני בגדים. לעצמי. ב ה ק ד ש ה.
את פסח השנה נחגוג עם המהדורה המהודרת, המחודשת והמקודשת של "והגדת לבנך ולבתך". כיאה לשינוי שעברתי אני, היא התלבשה השנה באופן מהודר במיוחד. אני כל כך לא אובייקטיבית, אבל הרי אתן מכירות אותי כאשה הגונה ונחמדה. אני מאוד ממליצה לכן להזמין הגדות. לבחור לקדש את הקודש. לבחור לקדש את החול.
קדש.רחץ,כרפס.יחץ.מגיד.רחצה.מוציאמצה.מרור.כורך.שולחן.עורך.צפון.ברך.הלל.נרצה.
בתמונה: נח שלי ודר של נעמה. אם הזוג הזה יחבור ויפתח בית לאופנה וסטיילינג, העולם יואר באור גדול של בינה. בחיי.
*גנגה- ה"גן עם אמא" שלי הנפלא והאהוב. איש של שמחה וחגיגת החיים, לאימהות ילדות וילדים (וגם אבאים לפעמים).
Σχόλια