שניים בובותיים

נטע נולד ב 4:40 לפנות בוקר יום שבת. בבריכה מתנפחת, בסלון הבית שלנו בעין איילה. הדבר הראשון שהוא עשה בחייו היה לחרבן לי על היד. נח ישן לאורך כל הלידה (שהתחילה ממש בחצות). המזוודה של אבנר שיפטן היקר (המיילד) הייתה מונחת אצלו בחדר, והאגדה מספרת (לנח) שהתפקיד שלו בלידה היה לשמור טוב טוב על המזוודה.

נח התעורר ב 6:30. אני כבר הייתי במיטה, מקולחת ומכורבלת עם נטע שעשה את צעדיו הראשונים כיונק זעיר. ובסלון? מהומה שקטה. ג'וני, שיפטן ופוואני (המיילדת) עבדו במרץ כדי להחזיר את הסלון/מטבח לקדמותם. מישהו צריך לרוקן את הבריכה, כי המים בה (כנזכר לעיל) כבר לא היו ראויים לשכשוך.

אמא שלי קלטה את נח, הרימה אותו על הידיים וסיפרה לו שנולד לו אח. "אתה רוצה לראות אותו?" "לא". "אתה רוצה קודם לאכול דייסה?" "כן". וכך עשה.

כמה דקות אחר כך, שבע וחמוד, הוא נכנס אלינו לחדר ובא לראות את האח הזעיר. הוא בא אלינו, הסתכל לרגע, ורץ לחדר.

הזהב הזה חזר מהר מהר, עם משאית קטנה, והביא לנטע מתנה. שבת בבוקר, ואנחנו משפחה גדולה יותר מאי פעם.

כל השבת ריחפתי על גלי האוקסיטוצין, והייתי בקשב לב לנוחיטוס המוכר והאהוב שלי, שהיה נפלא ומתוק ופתאום גדול מאוד. כל כך רציתי להיות שם ברגישות עבורו במעבר הזה, אל הבכורה. ונטע הרגיש מיום היוולדו, איפשר לי לגדול אל המעמד לאט.

בראשון בבוקר, נח הלך לגן. אני זוכרת את התנוחה שהייתי בה, עם נטע שכוב על הירכיים. הרגע הראשון שלי איתו לבד. הסתכלתי עליו טוב טוב טוב (יותר מיממה אחרי שנולד). נטע שלי! באותה שניה הלב עשה את הדבר היפה הזה שלו, שבין רגע מתמלא כולו באהבה לילד החדש. כל זאת מבלי לגרוע מהמקום שתפסה האהבה לנח. הסתכלתי עליו בהתפעלות גדולה כל כך! ואז... נבהלתי. אני משוגעת עליו! הוא כל כך יפה! הוא אפילו יותר יפה מנח! איך זה יתכן? מה אם הוא יקח לנח את המקום של כליל השלמות, היצירה הכי חד פעמים שיכלתי אי פעם ליצור? איך ילד יכול להיות אפילו יותר יפה מהילד הכי יפה בעולם?

אני לא זוכרת איך ומתי הלב נרגע, אבל הוא נרגע. התרגל למעמדו החדש. לב לשניים. היו נא בטוחים ובטוחות.... אני עדיין משווה ביניהם בלב. (עד כמה שהייתי רוצה שלא) עם זה יותר כיף לי לדבר, עם זה להתנשק, עם זה לחגוג ועם זה לגדול, אחד מתקלח מרצונו, עם השני יש קרקס מקלחת יומיומי... שניים בובותיים. שאני אוהבת בכל ליבי.

חשבתי שמהדורת 2022 של ההגדה תתחדש בכריכה קשה, וזהו. היה לי חשוב לא לשנות אותה, ולא להתעסק איתה מידי, כדי שמי שרכשו הגדה בשנה שעברה, לא ירגישו שמפסידים משהו השנה. אבל גם גדלתי השנה. חוקיות הצמיחה... אני לא אותה תמי של שנה שעברה. ועלה בי רצון חזק להכניס את "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" (כי אחרת איך ידעו שתם הטקס?) וגם כוס למרים הנביאה (לצד אליהו הנביא). ורציתי לאזן את לשון הפניה, לחתור לשוויון מגדרי. ואז עוד איור או שניים. ואז גם ל Anati Zalmanovich נפתחו הצ'אקרות (והאייפד) והיא כבר שידרגה את כל האיורים הקיימים. ועלו לי עוד רעיונות למשחקים ופעילויות לילדים ולילדות. החלטתי שרוצה שתהיה חוברת שלמה של יצירה.

ועוד ציר.ועוד ציר. ועוד ציר. ובלידה ארוכה יותר מכל הלידות שלי, היא נולדה. "והגדת לבנך ולבתך" מהדורת 2022. ושוב קצת נבהלתי. כי מה עם ההגדה היפה שלי משנה שעברה? ומה אם זאת יותר יפה? יותר שלמה? איך ישאר מקום להגדה שלי הראשונה, המושלמת והשלמה מפסח אשתקד?

אני לא זוכרת מתי ואיך נרגעתי. אבל נרגעתי. אני רגועה. (חוץ מבמהלך הנסיונות להכניס את האלמוני פלוני למקלחת כל יום מחדש).

אז... לכל מי שרכשו את ההגדה במהדורת הכריכה הרכה, יש לכם אחלה אוצר בידיים. אני מקווה שגם השנה היא תשמח ותעשיר את החג שלכם ושלכן. אהובתי. הגדתי הבכורה, עליה חרוט הלב שלי הצעיר. אבל גם מספרת לכם, שנולדה לה אחות צעירה, דומה דומה וגם שונה. ואם תרצו להכיר גם אותה, אני בטוחה שתתאהבו גם בה. כמו שאני, אוהבת את שתיהן. שתיים בובותיים. לחיי היציאה לחירות ממיצרי מצרים.

בתמונה: שניים חמודיים. דומים ושונים.

איך מבדילים? אחד לא התקלח מאז התמונה שצולמה לפני חמש שנים.