חיפוש

הסיפור שאינו נגמר

עודכן: 2 בינו׳

החוויה הכי מגניבה שחוויתי עם הילדים החמודים שלי, התחילה באכזבה גדולה...

מעשה שהיה, כך היה: בפרוץ הסגר הקודם, הלכתי לחנות ספרים, ובהתרגשות גדולה קניתי לנו את "הסיפור שאינו נגמר". כנערה, התחלתי לקרוא אותו, אבל מתישהו פרשתי, ותמיד קצת התבאסתי מזה. אני אוהבת להקריא לילדים המתוקים שלי ספרים. התחלתי איתם ממש מגיל אפס, ומקווה להמשיך עוד הרבה שנים. נח כבר בן 8.5, ונטע 5.5. והאחרון, על אף גילו הצעיר יחסית, מסוגל להקשיב רוב קשב, גם לסיפורים ארוכים.

אז קניתי לנו, והגעתי מלאת ציפיה לבשר לילדים שמצאתי את היורש לסדרת ספרי כראמל שקראנו בשקיקה ונותרנו בוואקום כשסיימנו. התגובה הראשונית הייתה סקרנות שמחה, והם מיד חטפו לי את הספר מהידיים, והתחילו לדפדף. "אבל... אבל אבל... אין בזה תמונות בכללללללל" אחד מההמומים ציין באכזבה איומה.

רגע לפני שהמפרש שלי צנח מרוב אין רוח בו, הכרזתי: אז... אני אתן לכל אחד מכם מחברת חלקה, ואתם תציירו את מה שאתם מדמיינים בזמן שאני מקריאה! (יו גו גירל!!!) שמחה גדולה פקדה את הבית. הצטיידתי עוד באותו היום במחברות שכאלו, ויצאנו לדרך.


והרי לכם 10 עובדות על התהליך והספר: 1. חיכיתי לערבי קריאה שלנו לא פחות מהילדים. 2. נח, סיים את הספר, עם מחברת אחת מצויירת בדקדקנות יצירתית, כישרון הציור שלו והירידה לפרטים, השאירו אותנו ללא מילים. (מדובר באותו ילד, שעד גיל חמש, לא צייר מעולם שום דמות או חפץ, רק התנסה בטירוף חושים ב"קשקושים", ואני חשבתי שלא יצייר לעולם) 3. נטע, סיים את הספר עם שלוש וחצי מחברות מצויירות. צייר וצייר וצייר ללא הרף, בחופש מוחלט, בשמחה וכישרון מופלא למלא דפים בדמיון העשיר שלו. 4. יכולת הקשב שלהם הדהימה אותי. כל ערב קראנו ברצף בסביבות 30- 40 דקות (כל פרק ארוך למדי, מעולם לא הפסקנו פרק באמצע, גם כשהעפעפיים של נטע החלו לצנוח). 5. הסרט "מכסה" (בשטחיות) פחות מחצי מעלילת הספר. מסתבר שאחרי שבסטיאן קורא לקיסרית הילדית בשמה, יש עוד סיפור שלם, עמוק, נפלא ושלם. מייחלת שיום אחד מישהו יקח על עצמו לעשות את הסרט שוב, והפעם, כמו שצריך. 6. גיליתי מה השם שבטסטיאן נותן לקיסרית! ושלפאלקור לא קוראים פאלקור, אלא פוכור (עכשיו תגידו את זה במבטא תורכי, ותתאהבו בשם הזה...) 7. אין תחליף להקראה לילדים. גם כשהם כבר יודעים לקרוא. לחלוק איתם את הכניסה המפוארת לעולם חדש. לדובב, לתווך, ללטף תוך כדי. לצחוק ולבכות איתם (מדוייק יותר להגיד, לבכות בנוכחותם).הלוואי ויסכימו לזה עוד ועוד ועוד. 8. אי אפשר לא לבכות כשארטקס... 9. לאורך כל חודשי ההקראה (עשינו הפסקה של כמעט חודשיים, כשנח קצת התעייף), לא הראיתי להם את הסרט, או את השיר, כדי לא לחבל בדמיון שלהם. בסיום ההקראה, ראינו יחד את הקליפ. נח ביקש אחרי שראה את הקליפ, לא לראות את הסרט. 10. מודה לילדים הבלתי נגמרים שלי, על שעות על גבי שעות של זמן מקודש ומרגש. אני נפעמת מחופש היצירה שלהם. מחוסר הפחד פשוט להתחיל לצייר. בלי לבקר את עצמם. בכל פרק, וכל דף, הם בראו את עצמם מחדש, בלי כבלים של סגנון מסויים, או חתירה לאסטטיקה. הספרים שנוצרו, הם לא פחות מיצירת אומנות חד פעמית. שומרת אותם, לנצח נצחים.

בסוף הספר, מר קוריאנדר אומר לבסטיאן, שכל ספר יכול להיות הסיפור שאינו נגמר. לוקחת איתי את העצה החכמה שלו, והולכת לחפש ספר חדש, בלי תמונות.


לכו על זה, עם הספר הזה, עם כל ספר שאין בו תמונות. בואו נשאיר את ממלכת פאנטאסיה חיה במלוא הדרה.
11. בונוס: נטע שלנו נהיה דומה לאטריו.




13 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול